פעם בחודש נפגשים. מיכל פולת לוקחת שניים או שלושה מהמשתתפים, ומדייקת להם באופן חי מה עוצר ומה הצעד הבא. השאר צופים, ולרוב מגלים שזה נוגע בדיוק בהם.
"אני עושה חמישה דברים ואני לא יודעת איזה מהם זה אני."
"אני יודעת בדיוק מה אני רוצה. אני פשוט לא זזה."
"כל פעם שאני מתקדמת משהו עוצר, ואני לא מצליחה לשים על זה את האצבע."
שעה וחצי, ובלי מצגות.
מיכל מביאה נושא אחד, קצר וממוקד. לא הרצאה ולא קורס. רק המסגרת שממנה נצא לעבודה.
שניים או שלושה מהמשתתפים מקבלים דיוק אישי מול הקבוצה. אפשר להתנדב, ואפשר בשקט רק לצפות. שתי האפשרויות לגיטימיות לגמרי.
כל אחד מקבל קלף עם שאלה אחת, ויש זמן קצר לשיח. גם מי שלא דיבר יוצא עם משהו ביד.
כדי שתדעו לפני שאתם נרשמים.
מהעבודה האישית של מיכל, לאורך השנים.
המפגש שהיה לנו לפני 3 חודשים עדיין מהדהד בי ומבשיל. מאז אני כותבת יותר, משתדלת לדייק את המילים שיביעו את הכוונה שלי. יש בי יותר אומץ.
יש לך ראיית עולם ייחודית ויכולת לקרוא את האדם שעומד בפנייך במדויק. יש לך הברקות ואת היכולת לחבר נקודות בקלות ולגרום לאדם (לי) לראות את התמונה הגדולה.
יצאתי ממך מלאת אופטימיות ותשוקה. דייקת לי את המהות שלי, שחררת אותי מכבלי שיעבוד תפיסתיים שהייתי שבויה בהם.
התהליך עם מיכל מדויק, מהיר ובעיקר מועיל ומרגש! אני לנצח אוקיר לה תודה על שעזרה לי להבין בדיוק מה החסמים שלי.
יותר מעשור שאני יושבת מול אנשים ומנסה לראות את הדבר האחד שמחזיק אותם במקום. יש לי רקע בעבודה סוציאלית ובשש שנים של לימודי תודעה, אבל הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב הוא לראות מי יושב מולי.
כתבתי על זה ספר, "לתת לעצמך לקרות". המפגש הזה הוא המקום שבו אני עושה את זה בקול, יחד עם אנשים אחרים שנמצאים באותו מקום.
משאירים פרטים, ומקבלים את קישור הזום למייל. תזכורת קצרה בוואטסאפ יום לפני.
לא. רוב האנשים במפגש רק צופים, וזה בסדר גמור. מי שרוצה דיוק אישי מרים יד, ומיכל בוחרת שניים או שלושה.
לא. מספיק לבוא עם השאלה שממילא מסתובבת לכם בראש. אם אין שאלה מנוסחת, גם זה מקום טוב להתחיל ממנו.
לא. המפגש חי בלבד, כדי שאנשים ירגישו חופשיים לדבר. לכן שווה לשריין את הזמן ביומן.
יש מפגש אישי אחד על אחד, אבל הוא לא נמכר במפגש הקהילה ולא תנאי לשום דבר. המפגש עומד בפני עצמו.